ספר המצוות, מצוות עשה ק״ה

מהדורה: ספר המצוות, ורשה 1883

« ספר המצוות Positive Commandments 104 ספר המצוות Positive Commandments 106 »

1 ספר מצוות גדול פתח ↗

מצות עשה שיהא א שכבת זרע טמא ומטמא שנא׳ בפרשת זאת תהי׳ ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב. וכל בגד וכל עור אשר יהי׳ עליו שכבת זרע במים יובא וטמא עד הערב. ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב. ותניא בת״כ שם פ״ו איש פרט לקטן יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד ת״ל איש. כי תצא ממנו שכבת זרע עד שתצא ממנו טומאה חוץ לבשרו. שכבת זרע פרט למערה שם נאמר בגד ועור בשכבת זרע ונאמר בגד ועור בשרץ מה בגד ועור האמור בשרץ עשה שאר כלים כבגד ועור אף בגד ועור האמור בשכבת זרע עשה שאר כלים כבגד ועור. אשר יהי׳ עליו אף על מקצתו. שכבת זרע מה שכבת זרע האמור למטה בשוכב עם אשה כבריי׳ אף כאן כברייתה פרט לשכבת זרע שנמרחה כגון הפולטת שכבת זרע לאחר שלשה ימים כדברי חכמים דפר׳ רבי עקיבא תניא בת״כ בפ׳ אמור דף פ״ו ומביאה בפ׳ יוצא דופן נדה דף מ״ג אשר תצא ממנו שכבת זרע זה בעל קרי ומניין לרבות אדם הנוגע בשכבת זרע ת״ל או איש בת״כ פ״ו דלעיל אשה פרט לקטנה יכול שאני מוציא בת שלש שנים ויום אחד ת״ל ואשה שם ומביאה בפ׳ יוצא דופן דמ״א ורחצו במים וטמאו עד הערב גזירת המלך היא ולא מטעם נוגע בשכבת זרע שהרי אין מגע בית הסתרים מטמא ובתחילת מסבת כלים שנינו אבות הטומאה השרץ ושכבת זרע וטמא מת ומצורע בימי ספרו ומי חטאת שאין בהן כדי הזייה הרי אילו מטמאין אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ואינן מטמאין במשא. ובפ׳ אחרון דמס׳ זבים שנינו שהנוגע באבות טמאות הללו מטמא אחד ופוסל אחד שם ובעל קרי כמגע שרץ פירוש שהוא ראשון כנוגע בשרץ בפ׳ יוצא דופן דף מ״ג ואין חילוק בין בעל קרי לנוגע בשכבת זרע אלא שהנוגע בכעדשה והרואה בכל שהוא. ובלבד שיהא כל גופו מרגיש בה כדאיתא במסכת נדה שם שכל שכבת זרע שאין כל גופו מרגיש בה אינה שכבת זרע וטהורה:

1 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

חֹק שִׁכְבַת זֶרַע לְרוֹאֶהָ

1 משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות פתח ↗

שִׁכְבַת זֶרַע מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאָה מְטַמְּאָה אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּכְלֵי חֶרֶס בָּאֲוִיר וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא וְאֵין הַמִּתְטַמֵּא בָּהּ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ. וְאֶחָד הַנּוֹגֵעַ בָּהּ וְאֶחָד הָרוֹאֶה אוֹתָהּ בִּבְשָׂרוֹ שְׁנֵיהֶן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה דִּין תּוֹרָה. וְכַמָּה שִׁעוּרָהּ לְנוֹגֵעַ בְּכַעֲדָשָׁה וְלָרוֹאֶה בְּכָל שֶׁהוּא. וְאֵין הָרוֹאֶה טָמֵא עַד שֶׁתֵּצֵא מִמֶּנּוּ וְיַחְתֹּם מִמֶּנּוּ פִּי אַמָּה שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא טו לב ויקרא כב ד "אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע". לְפִיכָךְ אֲפִלּוּ רָאָה בְּקֵיסָם הוֹאִיל וְהִגִּיעָה לְפִי אַמָּה נִטְמָא. וְאֶחָד הָרוֹאֶה מֵחֲמַת בְּשָׂרוֹ אוֹ הָרוֹאֶה בְּאֹנֶס טָמֵא: אֵין שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל קָטָן מְטַמְּאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד: שִׁכְבַת זֶרַע אֲדֻמָּה טְהוֹרָה עַד שֶׁתִּהְיֶה לְבָנָה וְנִמְשֶׁכֶת: וְכָל שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵין גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם מַרְגִּישׁ בָּהּ אֵינָהּ מְטַמְּאָה. לְפִיכָךְ אִם רָאָה בְּלֹא קִשּׁוּי וּבְלֹא תַּאֲוָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה מִשּׁוּם שִׁכְבַת זֶרַע. נֶעֶקְרָה בְּהַרְגָּשָׁה אַף עַל פִּי שֶׁיָּצְתָה שֶׁלֹּא בְּהַרְגָּשָׁה טָמֵא: הַמְהַרְהֵר בַּלַּיְלָה וְרָאָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ מִטָּה בַּחֲלוֹם וְעָמַד וּמָצָא בְּשָׂרוֹ חַם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָצָא שִׁכְבַת זֶרַע הֲרֵי זֶה טָמֵא כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּחֲלוֹם כְּבָר רָאָה בְּהַרְגָּשָׁה וּלְפִיכָךְ מָצָא בְּשָׂרוֹ חַם וְהָיְתָה מְעַט וְנִתְקַנְּחָה בִּבְשָׂרוֹ אוֹ בְּכֵלָיו וּלְפִיכָךְ לֹא מָצָא לַחְלוּחִית. הִרְהֵר וְלֹא מָצָא בְּשָׂרוֹ חַם אוֹ שֶׁמָּצָא בְּשָׂרוֹ חַם וְלֹא הִרְהֵר טָהוֹר: הַמֵּטִיל מַיִם וְרָאָה מַיִם חֲלוּקִין אוֹ עֲכוּרִים בַּתְּחִלָּה טָהוֹר. רָאָה אוֹתָם בָּאֶמְצַע אוֹ בַּסּוֹף הֲרֵי זֶה טָמֵא. הָיוּ הַמַּיִם שֶׁהֵטִיל כֻּלָּם מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף חֲלוּקִין אוֹ עֲכוּרִים הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיוּ לְבָנִים וְנִמְשָׁכִין טָמֵא. וְהַמֵּטִיל טִפִּים עָבוֹת מִתּוֹךְ הָאַמָּה טָהוֹר: בַּעַל קֶרִי שֶׁטָּבַל וְלֹא הֵטִיל מַיִם קֹדֶם שֶׁיִּטְבּל כְּשֶׁיָּטִיל מַיִם טָמֵא מִפְּנֵי צִחְצוּחֵי שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵינָן יוֹצְאִין אֶלָּא כְּשֶׁיָּטִיל מַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחוֹלֶה אוֹ בְּזָקֵן. אֲבָל יֶלֶד בָּרִיא טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹרֶה שִׁכְבַת זֶרַע בְּחָזְקָה כְּחֵץ וְהִיא כֻּלָּהּ נִנְתֶּקֶת מִן הָאַמָּה. עַד כַּמָּה הוּא יֶלֶד כָּל זְמַן שֶׁהוּא עוֹמֵד עַל רַגְלוֹ אַחַת וְנוֹעֵל אוֹ חוֹלֵץ מִנְעָלוֹ וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן מִפְּנֵי חָלְיוֹ הֲרֵי זֶה חוֹלֶה לְעִנְיָן זֶה: וְכָל אִשָּׁה שֶׁשִּׁמְּשָׁה מִטָּתָהּ וְיָרְדָה וְטָבְלָה קֹדֶם שֶׁתְּקַנֵּחַ עַצְמָהּ יָפֶה יָפֶה הֲרֵי הִיא בְּטֻמְאָתָהּ: אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה שֶׁשִּׁמְּשׁוּ מִטָּתָן שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים. וּשְׁנֵיהֶן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה דִּין תּוֹרָה. וְאֵין הָאִשָּׁה טְמֵאָה מִשּׁוּם נוֹגַעַת בְּשִׁכְבַת זֶרַע שֶׁנְּגִיעַת בֵּית הַסְּתָרִים אֵינָהּ נְגִיעָה. אֶלָּא הַמְשַׁמֶּשֶׁת הֲרֵי הִיא כְּרוֹאָה קֶרִי. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא טו יח "וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ". הָיְתָה קְטַנָּה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵינָהּ מִתְטַמְּאָה בִּשְׁכִיבָה. אֲבָל מִתְטַמְּאָה בִּנְגִיעַת שִׁכְבַת זֶרַע אִם נָגַע בִּבְשָׂרָהּ מִבַּחוּץ. לְפִיכָךְ הַבּוֹעֵל גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ טְהוֹרָה. שֶׁלֹּא טִמֵּא אוֹתָהּ הַכָּתוּב בְּטֻמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים אֶלָּא כְּדַרְכָּהּ: הַבּוֹעֵל אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא הוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱרָה. וְכֵן הָאִשָּׁה טְהוֹרָה עַד שֶׁיּוֹצִיא הָאִישׁ: הָאִשָּׁה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע אִם פָּלְטָה אוֹתָהּ בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת הֲרֵי הִיא טְמֵאָה כְּרוֹאָה קֶרִי. לְפִיכָךְ סוֹתֶרֶת יוֹם אֶחָד אִם הָיְתָה זָבָה כְּאִישׁ שֶׁרָאָה קֶרִי. וּמִטַּמְּאָהּ בְּכָל שֶׁהוּא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָאת לַחוּץ אֶלָּא נֶעֶקְרָה וְהִגִּיעָה לְבֵין הַשִּׁנַּיִם נִטְמְאָה שֶׁהֲרֵי שִׁכְבַת זֶרַע כְּדָמָהּ מַה דָּמָהּ מְטַמֵּא בִּפְנִים אַף שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁתִּפְלֹט תְּטַמֵּא אוֹתָהּ בִּפְנִים: שִׁכְבַת זֶרַע עַצְמָהּ שֶׁנִּפְלְטָה בְּתוֹךְ הַשָּׁלֹשׁ עוֹנוֹת מְטַמְּאָה אֲחֵרִים שֶׁנָּגְעוּ בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁטִּמְּאָה הָאִשָּׁה שֶׁפָּלְטָה אוֹתָהּ. וְאִם פָּלְטָה אַחַר שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת הֲרֵי הָאִשָּׁה טְהוֹרָה וְכֵן שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁנִּפְלְטָה טְהוֹרָה שֶׁכְּבָר נִפְסְדָה צוּרָתָהּ: וְכַמָּה הִיא עוֹנָה. יוֹם אוֹ לַיְלָה. וְאֵין הָעוֹנָה שֶׁנִּבְעֲלָה בָּהּ מִן הַמִּנְיָן. כֵּיצַד. נִבְעֲלָה בְּלֵיל הַשַּׁבָּת שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת שֶׁלָּהּ יוֹם הַשַּׁבָּת וְלֵיל אֶחָד בְּשַׁבָּת וְאֶחָד בְּשַׁבָּת אִם פָּלְטָה בְּתוֹךְ זְמַן זֶה טְמֵאָה. פָּלְטָה מִלֵּיל שֵׁנִי וָהָלְאָה טְהוֹרָה. וְהָאִישׁ שֶׁפֵּרְשָׁה מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע אֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה עוֹנוֹת הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה כָּל זְמַן שֶׁהִיא לֶחָה וְהַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ טָמֵא: שִׁכְבַת זֶרַע אֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶלָּא כְּשֶׁהִיא לֶחָה. יָבְשָׁה כְּחֶרֶס טְהוֹרָה. וְאִם יְכוֹלָה לִשְׁרוֹת מֵעֵת לְעֵת בְּפוֹשְׁרִין וְלַחֲזֹר לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה: כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק זֶה שֶׁהָרוֹאֶה קֶרִי וְהָאִשָּׁה שֶׁשָּׁכַב אִישׁ אוֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְהַנּוֹגֵעַ בְּשִׁכְבַת זֶרַע טְמֵאִים מִן הַתּוֹרָה. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁפָּלְטָה בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת הֲרֵי הִיא טְמֵאָה מִן הַתּוֹרָה כְּרוֹאָה קֶרִי. אֲבָל שְׁאָר הָאֲמוּרִין בְּפֶרֶק זֶה שֶׁהֵן טְמֵאִים כְּגוֹן מְהַרְהֵר וּמֵטִיל מַיִם אֵינָן טְמֵאִין אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם וְלֹא גָּזְרוּ עֲלֵיהֶם טֻמְאָה אֶלָּא לִתְרוּמָה אֲבָל לְחֻלִּין טְהוֹרִין: נָכְרִית שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁלֹשׁ עוֹנוֹת. וְכֵן הַבְּהֵמָה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ זְמַן זֶה הֲרֵי אוֹתָהּ הַנִּפְלֶטֶת טְמֵאָה. פְּלָטַתּוּ לְאַחַר זְמַן זֶה הֲרֵי הִיא סָפֵק נִסְרְחָה אוֹ עֲדַיִן לֹא נִסְרְחָה: כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב שֶׁשִּׁכְבַת זַרְעוֹ שֶׁל עַכּוּ"ם טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִיכָךְ בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁל עַכּוּ"ם אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת טְהוֹרָה: עַכּוּ"ם שֶׁהִרְגִּישׁ וְנִתְגַּיֵּר וְיָרַד וְטָבַל וְיָצָא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁהִרְגִּישׁ בָּהּ אַחַר שֶׁטָּבַל הֲרֵי זֶה סְפֵק טָמֵא: גְּדוֹלָה שֶׁשָּׁכַב אוֹתָהּ קָטָן פָּחוֹת מִבֶּן תֵּשַׁע אוֹ עַכּוּ"ם אוֹ בְּהֵמָה הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא טו יח "וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ" עַד שֶׁיִּהְיֶה הַשּׁוֹכֵב אִישׁ וּמִיִּשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

1 היא שצונו להיות שכבת זרע טמא, ומצוה זו כוללת משפטי שכבת זרע. מצורע, טהרה הלכות טומאה שאר טומאות פ"ה:

1 טור פתח ↗

זמן תפלת השחר מתחיל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח שהיא כנגד תמיד השחר ומאותה שעה ואילך הוא זמנה ומ"מ עיקר מצותה עם הנץ החמה אלא שאם התפלל משעלה עמוד השחר יצא ונמשך עד סוף ד' שעות ואם עבר ס"א ולא והתפלל אחר ד' שעות ס"א יתפלל עד חצות אע"פ שאין לו שכר כתפלה בזמנה שכר תפלה מיהא איכא וכיון שהגיע זמן תפלה אסור לאדם להקדים לפתח חבירו ליתן לו שלום אבל אם פגע בו יכול ליתן לו שלום ואסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל ולא לאכול ולא לשתות ואם עשה כן עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גויך אל תקרי גויך אלא גאיך אחר שנתגאה זה מקבל עליו עול מלכות שמים וכתב אבי העזרי שמותר לשתות מים דלא שייך בהו גאוה ודוקא בחול אבל בשבת וי"ט כתב דאסור משום הקידוש וא"א ז"ל היה שותה מים בשבת בבקר קודם תפלה שאין הקידוש אוסרו כיון שעדיין לא הגיע זמנו ואם התחיל לאכול קודם עלות השחר כתב הרמב"ם ז"ל שאין צריך להפסיק וא"א ז"ל כתב בשם ר"י שצריך להפסיק ואפילו ללמוד פירש"י שאסור משהגיע זמנה ור"י מפרש דבריו דהיינו דוקא מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לב"ה דאיכא למיחש דילמא מיטריד בגירסיה ויעבור זמן ק"ש ותפלה אבל מי שרגיל לילך לב"ה אין למיחש. אע"פ שעיקר מצותה עם הנץ החמה מי שהוא אנוס כגון שצריך להשכים לדרך יכול להתפלל משעלה עמוד השחר וימתין מלקרות ק"ש עד שיגיע זמנו ואע"פ שאינו סומך גאולה לתפלה הכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומד ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך ויסמוך גאולה לתפלה כי הא דאבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו מקדמי ומיזל לאורחא הוו מקדמי ומצלי פירוש מקדמי לעיקר מצותה שהוא הנץ החמה והיו הם מקדימין מעלות השחר כמאן כי האי תנא השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע ומתפלל ולכשיגיע זמן ק"ש קורא רשב"א אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל פי' בזמנה במאי קא מיפלגי מ"ס תפלה מעומד עדיף ומ"ס מיסמך גאולה לתפלה עדיף ופסק ר"ח כאבוה דשמואל ולוי וה"ג פסק כרשב"א וא"א ז"ל הסכים לפסק ר"ח:

1 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת עִנְיַן טֻמְאַת שִׁכְבַת זֶרַע שֶׁהוּא טָמֵא וּמְטַמֵּא – לִהְיוֹת שִׁכְבַת זֶרַע טָמֵא וּמְטַמֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא טו טז וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁעִנְיָן זֶה לֹא יִקְרֶה רַק מִצַּד מַחְשְׁבוֹת הַתַּאֲווֹת הַגּוּפָנִיּוֹת, הוֹדִיעַתְנוּ הַתּוֹרָה הַשְּׁלֵמָה כִּי הַגּוּף נִקְרָא טָמֵא בָּהֶן, כִּי עִקַּר הֱיוֹתוֹ בָּעוֹלָם אֵינוֹ רַק לְהָבִין בַּמֻּשְׂכָּלוֹת וְלַעֲבֹד בּוֹרְאוֹ, לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּקְרֶה בּוֹ אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁמַּרְאֶה בּוֹ הַטָּיָתוֹ אֶל הַתַּאֲוָה הַחָמְרִית רָאוּי לַעֲמֹד יוֹם אֶחָד בְּטֻמְאָתוֹ כְּדֵי שֶׁתִּתְנַקֶּה מַחְשַׁבְתּוֹ יָפֶה וְאַחַר כָּךְ יִטְהַר. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נדה מג ב שֶׁשִּׁעוּרוֹ לַנּוֹגֵעַ בְּכַעֲדָשָׁה וּלְרוֹאֶה הַקֶּרִי בְּכָל שֶׁהוּא, וְאֶחָד רוֹאֶה קֶרִי בְּאֹנֶס אוֹ בְּרָצוֹן טָמֵא, וְזֶרַע שֶׁל קָטָן אֵינוֹ מְטַמֵּא, וְזֶרַע אָדוֹם אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא לָבָן, וְכָל זֶרַע שֶׁאֵין הָאָדָם מַרְגִּישׁ בּוֹ לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף, אֵינוֹ טָמֵא, וְהַמְּהַרְהֵר בַּלַּיְלָה וְרָאָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּחֲלוֹם וְעָמַד וּמָצָא בְּשָׂרוֹ חַם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאָה שִׁכְבַת זֶרַע, טָמֵא. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת זָבִים ה' מחוסרי כפרה פ"א וְנוֹהֶגֶת טֻמְאַת שִׁכְבַת זֶרַע בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, אֲבָל עַכְשָׁו בַּעֲוֹנֹתֵינוּ, שֶׁאֵין לָנוּ לֹא מִקְדָּשׁ וְלֹא קָדָשִׁים, אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְהִזָּהֵר בְּעִנְיַן הַטֻּמְאָה. וְאַף עַל פִּי כֵן עֶזְרָא תִּקֵּן טְבִילָה לְבַעֲלֵי קְרָיִין כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נְקִיִּים וּטְהוֹרִים יוֹתֵר בְּמַחְשַׁבְתָּן וְלֹא יִהְיוּ בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין עִם נְשׁוֹתֵיהֶן כְּתַרְנְגוֹלִין. וּבִזְמַנּוֹ לֹא הָיָה אָדָם מִתְפַּלֵּל וְשׁוֹנֶה בַּתּוֹרָה עַד אַחַר טְבִילָה. וּבַזְּמַן הַזֶּה פָּסְקוּ בַּגְּמָרָא ברכות כב א דְּבִטְּלוּהָ חֲכָמִים לִטְבִילוּתָא. וְאֵין אָדָם נִמְנָע מֵעַתָּה מִלְּהִתְפַּלֵּל וְלִשְׁנוֹת גַּם לְהַנִּיחַ תְּפִלִּין בִּשְׁבִיל קֶרִי, וַאֲפִלּוּ לִנְטִילוּתָא, דְּהַיְנוּ הֲדָחַת הַגּוּף בְּתִשְׁעָה קַבִּין מַיִם, גַּם כֵּן בִּטְּלוּ, וְעַכְשָׁו לֹא יִטְבְּלוּ וְלֹא יָדִיחוּ כְּלָל. וְאָמְנָם בַּעַל נֶפֶשׁ הַמִּטַּהֵר לְקִרְיוֹ גַּם הַיּוֹם מִדָּה טוֹבָה וּמְשֻׁבַּחַת הִיא לוֹ וְתָבוֹא עָלָיו בְּרָכָה. וְיוֹדֵעַ דֶּרֶךְ הַטָּהֳרָה וְרֹב טוּבָהּ, יַחֲזִיק בָּהּ.

1 משנה תורה, מצוות עשה פתח ↗

להיות שכבת זרע מטמאה.

« ספר המצוות Positive Commandments 104 ספר המצוות Positive Commandments 106 »